הלכה: אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. כָּבַשׁ גּוּפוֹ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. כֶּבֶשׁ מַמָּשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' אית תניי תני כבש גופו. כלומר כמין מכבש עשו לו או איזה דבר לכסותו על ראשו וגופו להטמין אותו כדי שלא יגעו בו בעצמו לתלוש שערו ומלשון כבשו פניהם בקרקע הוא ואית תניי יתני כבש ממש מעלה אחת כדפרישית במתני':
משנה: 34a וְכֶבֶשׁ עָשׂוּ לוֹ מִפְּנֵי הַבַּבְלִיִּים שֶׁהָיוּ מְתַלְּשִׁים בִּשְׂעָרוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ טֹל וָצֵא טֹל וָצֵא. יְקִּירֵי יְרוּשָׁלַיִם הָיוּ מְלַוִּין אוֹתוֹ עַד סוּכָּה הָרִאשׁוֹנָה. עֶשֶׂר סוּכּוֹת מִירוּשָׁלַיִם וְעַד צוּק תִּשְׁעִים רִיס שִׁבְעָה וּמֶחֱצָה לְכָל מִיל׃ עַל כָּל סוּכָּה וְסוּכָּה אוֹמְרִים לוֹ הֲרֵי מָזוֹן וַהֲרֵי מַיִם וּמְלַוִּין אוֹתוֹ מִסּוּכָּה לְסוּכָּה חוּץ מִן הָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶן שֶׁאֵינוֹ מַגִּיעַ עִמּוֹ לַצּוּק אֶלָּא עוֹמֵד מֵרָחוֹק וְרוֹאֶה אֶת מַעֲשָׂיו׃
Pnei Moshe (non traduit)
מאימתי מטמא בגדים. כדכתיב והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו משיצא וכו' ואין הלכה כרבי שמעון:
בא וישב לו. חוזר ובא וישב תחת סוכה אחרונה ואע''ג שהיוצא חוץ לתחום אפי' הוא ברשות דמצוה אין לו אלא אלפים אמה ממקום שיצא לשם לזה התירו לפי שהוא ירא לעמוד במדבר משתחשך:
חלק לשון של זהורית וכו'. לא היה קושרו כל לשון של זהורית בהסלע שמא ילבין מיד מקודם דחיפת השעיר ומתוך שמחת ליבון הלשון שמראה שכבר נתכפרו העוונות ישכח מצות הדחיפה ועוד שיחשוב שמאחר שהלבין הלשון כבר נשלמה המצוה וכן לא היה קושר כולו בין קרניו שמא בשעת דחיפה יכוף השעיר את ראשו תחת גופו כשיפול לאחוריו ולא יוכל לראות אם הלבין הלשון ויהיו כל ישראל עצבין לפיכך קשר חציו בסלע וזה לא ילבין לחצאין עד שתגמור כל המלאכה וכשקושר חציו השני בין קרניו אע''פ שילבין מיד לא יניח מלדחפו הואיל והוא עוסק בו:
מתני' ומה הי' עושה. דקתני לעיל ורואין את מעשיו:
ומלוין אותו מסוכה לסוכה וכו'. שמירושלים עד סוכה הראשונה מיל וכן בין כל סוכה וסוכה מיל הרי מירושלים עד סוכה האחרונה עשרה מילין ונשארו ב' מילין מסוכה אחרונה עד לצוק ומלוין אותו מיל כמדת תחום שבת ועומדין שם ורואין מרחוק את מעשיו כדמפרש במתני' דלקמן:
מתני' וכבש עושין לו. כמין מעלה עשו לו בגובה שהוא יוצא דרך אותו הכבש חוץ לעזרה וחוץ לעיר כדי שלא יוכלו הבבליים ליגע בו בהמשתלח לפי שהיו רגילין לתלוש בשערו ואומרים לו טול מהר וצא ולא תשהה עוונותינו אצלנו עוד:
יקירי ירושלים. מחשובי ירושלים היו מלוין אותו עד סוכה הראשונה שסוכות עשו לו בדרך והולכין בני אדם לפני יה''כ לגור שם ומלוין אותו מסוכה לסוכה:
עשר סוכות. היו מירושלים עד צוק והוא הר גבוה וזקוף לפי שי''ב מיל היה מירושלים עד לשם והן תשעים ריס שהריס הוא רס''ו פסיעות נמצא ז' ריס ומחצה הן אלפים פסיעות פחות חמש והך קרוב לתחום שבת ותשעים ריס הן י''ב מיל:
על כל סוכה וסוכה אומרים לו הרי מזון הרי מים. מעולם לא הוצרך אדם לכך אלא שהיו אומרים לו כן כדי שתתיישב דעתו וייטיב לו לפי שמי שיש לו פת בסלו אינו חושק ותאב לאכול כמי שאין לו פת בסלו:
אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף. אֲלֶכְסַנְדְּרִיִין הָיוּ אוֹמְרִין. עַד מָתַי אַתֶּם תּוֹלִין אֶת הַקַּלְקָלָה בָנוּ.
יַקִּירֵי יְרוּשָׁלַיִם הָיוּ מְלַוִּין אוֹתוֹ עַד סוּכָּה הָרִאשׁוֹנָה. תַּנֵּי. עֶשֶׂר סוּכּוֹת בְּתוֹךְ שְׂנֵים עָשָׂר מִיל. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. עֶשֶׂר סוּכּוֹת בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה מִיל. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. חְמֵשׁ. [וְכוּלָּן עַל יְדֵי עֵירוּב.] וְכֵן אָמַר לִי אֱלִיעֶזֶר בְּנִי. יַכוֹל אֲנִי לַעֲשׂוֹתָן שְׁתַּיִם עַל יְדֵי עֵירוּב.
Pnei Moshe (non traduit)
וכן השיב לי ר''א בני. אם ע''י עירוב יכול אני לעשות ב' סוכות בין ירושלים ובין צוק ותו לא וע''י עירוב היו מהלכין ויהיו בני ירושלים מלוין אותו ב' מילין ובני סוכה ראשונה יצאו לקראתו ב' מילין הרי ד' מילין שאתה יכול להרחיק סוכה ראשונה מירושלים וכן סוכה השניה ד' מילין מסוכה הראשונה ויהיו בני סוכה הראשונה מקצתן מערבין לצד ירושלים ומקצתן יערבו לצד השניה ללוותו וכן בני סוכה השניה יערבו מקצתן לצד הראשונ' לצאת לקראתו ב' מילין ומקצתן יערבו לצד צוק ללוותו ב' מילין:
וכולן. מלוין אותו מסוכה לסוכה ע''י עירוב:
ר' יהודה אומר תשע סוכות בתוך עשרה מיל. כצ''ל וכן הוא בתוספתא שהרי לכ''ע מסוכה אחרונה עד לצוק ב' מילין:
תני. בתוספתא פ''ג עשר סוכות וכו' כסתמא דמתני':
עַל כָּל סוּכָּה וְסוּכָּה אוֹמְרִים לוֹ. הֲרֵי מָזוֹן וַהֲרֵי מַיִם. לְיַיפּוֹת אֶת כּוֹחוֹ. לָמָּה. שֶׁאֵין יֵצֶר הָרַע תָאֵב אֶלָּא דָבָר שֶׁהוּא אָסוּר לוֹ. כְּהָדָא רִבִּי מָנָא סְלַק מְבַקְּרָה לְרִבִּי חַגַּיי דַהֲוָה תָּשִׁישׁ. אֲמַר לֵיהּ. צְהִינָא. אֲמַר לֵיהּ. שְׁתֵה. שָֽׁבְקֵיהּ וּנְחַת לֵיהּ. בָּתָר שָׂעָה סְלַק לְגַבֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ. מֶה עָֽבְדַת הַהִיא צְהִיוּתָךְ. אֲמַר לֵיהּ. כַּד שְׁרִית לִי אָֽזְלַת לָהּ. רִבִּי חִייָה בַּר בָּא הֲוָה מִשְׁתָּעֵי הָדֵין עוֹבְדָא. חַד בַּר נַשׁ הֲוָה מְהַלֵּךְ בַשּׁוּקָא וּבְרַתֵּיהּ עִימֵּיהּ. אָֽמְרָה לֵיהּ בְרַתֵּיהּ. אַבָּא. צְהִייָא אֲנָא. אֲמַר לָהּ. אוֹרְכִין צִיבְחַר. אָֽמְרָה לֵיהּ. אַבָּא. צְהִייָא אֲמַר לָהּ. אוֹרְכִין צִיבְחַר. וּמִיתַת. רִבִּי אָחָא כַד מְפַנֵּי מוּסָפָא הֲוָה אֲמַר קוֹמֵיהוֹן. אֲחִינָן. מָאן דְּאִית לֵיהּ מֵיינוֹק יֵיזִיל בְגִינֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
כד מפני מוספא. כשסיימו להתפלל תפלת מוסף ביום הכפורים היה אומר לפני האנשים שבביה''כ מי שיש לו תינוק יצא וילך בשבילו להאכילו ולהשקותו וכל כך למה שלא יבואו לידי סכנה:
אבא צהייא אנא. וביום הכפורים היה ואמר לה תמתין עוד מעט וכך אמר לה בפעם שנייה ומתה מחמת הצמא ואלו היה אומר לה שתה אפשר ששוב לא היתה תאבה לשתות:
לייפות את כחו. להחזיקו וליישב דעתו ולמה וכו' כהדא עובדא דר' מנא סליק לבקרו לר' חגיי ביה''כ שהיה תש כחו וא''ל ר' חגיי צהינא כמו צחינא צמא אני ותאב לשתות וא''ל שתה שמותר אתה והניחו וירד ולאחר שעה חזר ועלה אצלו ושאלו מה היה בצמאך אם שתית והשיב לו משעה שהתרת לי לשתות הלך לה הצמאה ולא הייתי תאב כלל לשתות:
משנה: וּמֶה הָיָה עוֹשֶׂה. חָלַק לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית חֶצְיוֹ קָשַׁר בַּסֶּלַע וְחֶצְיוֹ קָשַׁר בֵּין שְׁתֵּי קַרְנָיו וְדוֹחֲפוֹ לַאֲחוֹרָיו מִתְגַּלְגֵּל וְיוֹרֵד לֹא הָיָה מַגִּיעַ לַחֲצִי הָהָר עַד שֶׁהוּא נַעֲשָׂה אֵבָרִים אֵבָרִים. בָּא וְיָשַׁב לוֹ תַּחַת הַסּוּכָּה הָאַחֲרוֹנָה עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ. מֵאֵימָתַי מְטַמֵּא בְגָדִים מִשֶּׁיֵּצֵא חוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מִשְּׁעַת דְּחִייָתוֹ לַצִוּק׃
Pnei Moshe (non traduit)
מאימתי מטמא בגדים. כדכתיב והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו משיצא וכו' ואין הלכה כרבי שמעון:
בא וישב לו. חוזר ובא וישב תחת סוכה אחרונה ואע''ג שהיוצא חוץ לתחום אפי' הוא ברשות דמצוה אין לו אלא אלפים אמה ממקום שיצא לשם לזה התירו לפי שהוא ירא לעמוד במדבר משתחשך:
חלק לשון של זהורית וכו'. לא היה קושרו כל לשון של זהורית בהסלע שמא ילבין מיד מקודם דחיפת השעיר ומתוך שמחת ליבון הלשון שמראה שכבר נתכפרו העוונות ישכח מצות הדחיפה ועוד שיחשוב שמאחר שהלבין הלשון כבר נשלמה המצוה וכן לא היה קושר כולו בין קרניו שמא בשעת דחיפה יכוף השעיר את ראשו תחת גופו כשיפול לאחוריו ולא יוכל לראות אם הלבין הלשון ויהיו כל ישראל עצבין לפיכך קשר חציו בסלע וזה לא ילבין לחצאין עד שתגמור כל המלאכה וכשקושר חציו השני בין קרניו אע''פ שילבין מיד לא יניח מלדחפו הואיל והוא עוסק בו:
מתני' ומה הי' עושה. דקתני לעיל ורואין את מעשיו:
ומלוין אותו מסוכה לסוכה וכו'. שמירושלים עד סוכה הראשונה מיל וכן בין כל סוכה וסוכה מיל הרי מירושלים עד סוכה האחרונה עשרה מילין ונשארו ב' מילין מסוכה אחרונה עד לצוק ומלוין אותו מיל כמדת תחום שבת ועומדין שם ורואין מרחוק את מעשיו כדמפרש במתני' דלקמן:
מתני' וכבש עושין לו. כמין מעלה עשו לו בגובה שהוא יוצא דרך אותו הכבש חוץ לעזרה וחוץ לעיר כדי שלא יוכלו הבבליים ליגע בו בהמשתלח לפי שהיו רגילין לתלוש בשערו ואומרים לו טול מהר וצא ולא תשהה עוונותינו אצלנו עוד:
יקירי ירושלים. מחשובי ירושלים היו מלוין אותו עד סוכה הראשונה שסוכות עשו לו בדרך והולכין בני אדם לפני יה''כ לגור שם ומלוין אותו מסוכה לסוכה:
עשר סוכות. היו מירושלים עד צוק והוא הר גבוה וזקוף לפי שי''ב מיל היה מירושלים עד לשם והן תשעים ריס שהריס הוא רס''ו פסיעות נמצא ז' ריס ומחצה הן אלפים פסיעות פחות חמש והך קרוב לתחום שבת ותשעים ריס הן י''ב מיל:
על כל סוכה וסוכה אומרים לו הרי מזון הרי מים. מעולם לא הוצרך אדם לכך אלא שהיו אומרים לו כן כדי שתתיישב דעתו וייטיב לו לפי שמי שיש לו פת בסלו אינו חושק ותאב לאכול כמי שאין לו פת בסלו:
הלכה: [בָּא לוֹ אֵצֶל פָּרוֹ וכו'.] אֲנָן תַּנִּינָן. בָּא לוֹ אֵצֶל הַפָּר וְאֵצֶל שָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִין. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בָּא לוֹ כֹהֵן גָּדוֹל לִקְרוֹת. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. קְרָאָ מְסַייֵעַ לַמַּתְנִיתִין. וְהַֽמְשַׁלֵּ֤הַ אֶת הַשָּׂעִיר֙ לַעֲזָאזֵ֔ל יְכַבֵּ֣ס בְּגָדָ֔יו. מַה כְתִיב בַּתְרֵיהּ. וְאֵת֩ פַּ֨ר הַֽחַטָּ֜את וְאֵ֣ת ׀ שְׂעִ֣יר הַֽחַטָּ֗את. אָמַר רִבִּי מָנָא. [וַאֲפִילוּ] כָאהֵן דְּתַנִּינָן תַּנָּייָא בָּרְייָא אַתְיָא הִיא. כְּאִנַּשׁ דִּסְלַק מִטִּיבֵּרְיָא לְצִיפּוֹרִין. עַד דְּהוּא בְטִיבֵּרְיָא אָֽמְרִין. בְּצִיפּוֹרִין הוּא יְתִיב.
Pnei Moshe (non traduit)
קרא מסייע למתני'. דהכי כתיב והמשלח את השעיר וגו' וכתיב בתריה ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת וגו' יוציא אל מחוץ למחנה ושרפו וא''כ היה צריך להוציא את אימוריהן כדי להקטירן בזמנן ומיד אחר השילוח של שעיר היה שהרי צריך להוציא את הפר והשעיר לבית השריפה וכדקתני סידורן במתני':
ואית תניי תני בא לו כ''ג לקרות. הפרשה אחר שילוחו של שעיר ואח''כ הוציא את אמוריהן ונותנן בכלי:
גמ' אנן תנינן. במתני' בא לו אצל הפר וכו' דמשמע אחר שילוחו של שעיר היה זה מיד שהוציא אימורי הפר והשעיר ליתנם בכלי:
גמ' בראשונה היו קושרין אותו וכו'. גרסינן לה לעיל בשבת פרק ט' בהלכה ג' עד כצמר יהיו:
משנה: בָּא לוֹ אֵצֶל הַפָּר וְאֵצֶל הַשָּׁעִיר הַנִּשְׂרָפִין. קְרָעָן וְהוֹצִיא אֶת אֵמוּרֵיהֶן נְתָנָן בַּמָּגִס וְהִקְטִירָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. קְלָעָן בַּמַּקְלוֹת וְהוֹצִיאָן לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה. מֵאֵימָתַי מְטַמִּין בְּגָדִים מִשֶּׁיֵּצְאוּ חוֹמַת הָעֲזָרָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מִשֶּׁיִּצַּת הָאוּר בְּרוּבָּן׃
Pnei Moshe (non traduit)
ר''ש אומר וכו'. דס''ל דהאי מחוץ למחנה איצטריך למילף מפרה אדומה שהיא נשרפת במזרחה של ירושלים דכתיב בה אל נוכח פני אוהל מועד ופתח אהל מועד במזרח הוה אף כאן שריפתן במזרחה של ירושלים ורבנן סברי דנשרפין לצפונה של ירושלים שכל מעשה חטאת בצפון והלכה כת''ק:
משיצאו חוץ חומת העזרה. דכתיב ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת וגו' יוציא אל מחוץ למחנה ושרפו באש וגו' והרי ילפינן לפר ושעיר שיהו נשרפין חוץ לשלש מחנות כמו הפר המשיח והעדה א''כ למה נאמר כאן מחוץ למחנה דמשמע מינה אחת אלא לומר לך כיון שיצאו חוץ למחנה האחת והיינו חוץ לחומת העזרה שהיא מחנה שכינה מטמאין בגדים ומחנה שנייה הוא הר הבית וירושלים מחנה שלישית:
מאימתי מטמאין בגדים. דכתיב והשורף אותם יכבס בגדיו:
קלען במקלות. כמין קליעה. וארבעה בני אדם נושאין ב' מוטות שנים לפנים שנים לאחור ומהלכין מוט אצל מוט והפר והשעיר נתונים עליהם מורכבין זה על זה וכופפן זה תחת זה כמין קליעה ושלימים הן עם עורותן ובשרם ופרשם אלא שנקרע כריסם להוציא את אימוריהן ונתנם להוציאן לבית השריפה וזהו לבית הדשן חוץ לירושלים ובשעה שהכה''ג קורא בספר כדתנן בפ' דלקמן הוציאו אותן לבית השריפה:
והקטירן. לאו דוקא הוא שהרי אינו מקטירן אלא על מזבח החיצון אחר שלובש בגדי זהב ומקריב את המוספין ואת אילו ואיל העם ואח''כ מקטיר אימורי פר ושעיר הנשרפין כדכתיב ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם וגו' ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה אלא להקטירן הוא דקאמר אח''כ כשיגיע זמן הקטרתן:
ונתנם במגס. בקערה של כלי שרת:
מתני' בא לו אצל הפר וכו'. לאחר שמסר הכ''ג השעיר המשתלח להמשלח בא לו אצל הפר והשעיר שהכניס דמן לפנים והן עומדין להשרף וקרען והוציא אימוריהן:
כְּתִיב לְכוּ נָ֛א וְנִוָּֽכְחָה֭ וגו'. תַּנֵּי. רִבִּי אֱלִעֶזֶר אוֹמֵר. אִם יִֽהְי֙וּ חֲטָֽאֵיכֶ֤ם כַּשָּׁנִים֙ שֶׁבֵּין שָׁמַיִם וָאָרֶץ כַּשֶּׁ֣לֶג יַלְבִּ֔ינוּ. יֶתֶר מִיכָּאן כַּצֶּ֥מֶר יִהְיֽוּ׃ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. אִם יִֽהְי֙וּ חֲטָֽאֵיכֶ֤ם כַּשָּׁנִים֙. כִּשְׁנֵי אָבוֹת הָרִאשׁוֹנִים. כַּשֶּׁ֣לֶג יַלְבִּ֔ינוּ. וְאִם יַאְדִּ֥ימוּ כַתּוֹלָע֭ כַּצֶּ֥מֶר יִהְיֽוּ׃ אָמַר רִבִּי יוּדָא בַּר פָּזִי. אִם יִֽהְי֙וּ חֲטָֽאֵיכֶ֤ם כַּשָּׁנִי כַּשֶּׁ֣לֶג יַלְבִּ֔ינוּ. בָרִאשׁוֹן. אִם יַאְדִּ֥ימוּ כַתּוֹלָע֖ כַּצֶּ֥מֶר יִהְיֽוּ׃ בַּשֵּׁינִי. וְרַבָּנִין אָֽמְרֵי. בִּזְמַן שֶׁעֲווֹנוֹתָין שֶׁל אַדַם כְּפִי שָׁנָיו. כַּצֶּ֥מֶר יִהְיֽוּ׃]
הלכה: 34b [בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ קוֹשְׁרִין אוֹתוֹ בַחֲלוֹנוֹתֵיהֶם. וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁהָיָה מַלְבִּין וְיֵשׁ מֵהֶם שֶׁהָיָה מַאֲדִים. וְהָיוּ מִתָבַּייְשִׁין אֵלּוּ מֵאֵלּוּ. חָֽזְרוּ וְקָֽשְׁרוּ אוֹתוֹ בְפִתָחוֹ שֶׁל הֵיכָל. וְיֵשׁ שָׁנִים שֶׁהָיָה מַלְבִּין וְיֵשׁ שָׁנִים שֶׁהָיָה מַאֲדִים. חָֽזְרוּ וְקָשְׁרוּ אוֹתוֹ בַסֶּלַע.
Pnei Moshe (non traduit)
קרא מסייע למתני'. דהכי כתיב והמשלח את השעיר וגו' וכתיב בתריה ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת וגו' יוציא אל מחוץ למחנה ושרפו וא''כ היה צריך להוציא את אימוריהן כדי להקטירן בזמנן ומיד אחר השילוח של שעיר היה שהרי צריך להוציא את הפר והשעיר לבית השריפה וכדקתני סידורן במתני':
ואית תניי תני בא לו כ''ג לקרות. הפרשה אחר שילוחו של שעיר ואח''כ הוציא את אמוריהן ונותנן בכלי:
גמ' אנן תנינן. במתני' בא לו אצל הפר וכו' דמשמע אחר שילוחו של שעיר היה זה מיד שהוציא אימורי הפר והשעיר ליתנם בכלי:
גמ' בראשונה היו קושרין אותו וכו'. גרסינן לה לעיל בשבת פרק ט' בהלכה ג' עד כצמר יהיו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source